<h1>חוקות הדיינים סימן קצ"ב</h1>
<h2>דף לא:</h2>
שני כתי עדים המכחישות זו את זו כיצד כגון שהא' אומרת בפנינו במקום פ' לוו פ' מפ' מנה והכת הב' אומרת אנחנו היינו מצויין שם ולא היו דברים מעולם דודאי הכת הא' אומרת שקר דכיון שכן בזו העדות שהעידו אלו הב' כיתות אין כאן עדות כלל ומכאן ואילך אם באו לעדות אחרת אם יצטרפו עד א' מזו הכת ועד א' מכת אחרת ודאי זה העדות בטל משום דממה נפשך עד א' הוא פסול אבל יצטרפו עד א' מהב' הכיתות עם עד א' כשר עדותן עדות וכן אם באו להעיד כל א' בפני עצמו לעדות אחרת ודאי עדותן עדות ומוציאין ממון על פיהם משום דחזקת הגוף שהם עומדים הוא בחזקת כשרות ולא ידוע לנו איזה מהם היא הכת הפסולה ומספק אין מוציאין אותם מחזקת כשרים ולפיכך אם באו שני מלוים וב' לווים וב' שטרות וכל כת מאלו הב' כתות חתומים בעדים באלו הב' השטרות וזו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה מן הטעם שכתבתי למעלה, ואם הוא מלוה ולוה וב' שטרות וכל כת מאלו הב' הכיתות חתומים באלו הב' שטרות יד בעל השטר על התחתונה כיצד שאם השטר הא' הוא של ר' דינרים והא' של מאה גובה השטר של מאה משום דכיון שאין אנו יודעים איזה מהם היא הכת הכשרה אם של ר' אם של ק' אין לנו להוציא ממון מספק ולפיכך לא יגבה אלא השטר של ק' ואם היו ב' מלוין ולוה א' וב' שטרות וכל א' מאלו הב' כיתות שמעידין הוא חתום בכל א' וא' אעפ"י (שהיא) [שאחת] מאלו הב' כיתות [ש]מעידה על זו הלוה היא פסולה אעפ"י כן כיון שאין אנו יודעין איזו היא אין לנו להפסיד לא' מן המלוין כיון שאינו ידוע איזו היא פסולה. ואם היו ב' לווין (ומעיד) [ומלוה] א' וב' שטרות והב' כיתות הם חתומות באלו השטרות אין לו לגבות מאלו הב' לווין כלום ואם תפס המלוה שום דבר מן הלווין מוציאין אותו מידם בד"א כשתבע שניהם בבת א' בב"ד אבל אם לא תבע לשניהם בב"א אלא לכל א' בפ"ע בזה ג"כ אמרי' זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה כך מפורש במס' שבועות בפ' כל הנשבעין [מ"ז ע"ב] וכ"כ רי"ף ז"ל.
